כך אנו מעוררים בדרך בריאה את היזמה הפרטית ומונעים את הספסרות ללא-תכנית

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

בידנו להמציא בזול את החומר הגלמי ולקבוע ויסות כמו בחלוקת המים. חשיבות הדבר הזה תהא נודעת אחר כך במניעת המשברים. אנו מיסדים מוסד שערכו מתמיד: משרד לסטטיסטיקה של התעשיה עם פרסומים פומביים.

וכך אנו מעוררים בדרך בריאה את היזמה הפרטית ומונעים את הספסרות ללא-תכנית. יסוד תעשיות חדשות מתפרסם בעוד מועד, כדי למנוע את אלה אשר יעלה במחשבתם אחר חצי שנה להפנות עצמם לאחת התעשיות מלגרום משבר לאחרים ואסון לעצמם. כיון שחובה להודיע למינהל-התעשיה שלנו את מטרתה של כל תעשיה חדשה, יוכלו כל המעונינים לדעת בכל זמן את כל תנאי התעשיה, כשם שאפשר לדעת את תנאי הבעלות מתוך ספרי-האחוזה. ובאחרונה הננו מספקים לבעלי העסקים את כוח-העבודה המרוכז. בעל העסק פונה ללשכת-העבודה המרכזית, שאינה מקבלת ממנו אלא תשלום קטן הדרוש לקיומה (שכר-דירה, משכורת הפקידים, הוצאות מכתבים ומברקים), בעל העסק מטלגרף: דרושים לי מחר לשלושה ימים, שלושה שבועות או שלושה חדשים, חמש מאות פועלים פשוטים. ולמחר מופיעים בעסק החקלאי או התעשייתי חמש מאות איש, שהלשכה המרכזית אספה אותם מן המקומות השונים שבהם נתפנו. כך מקבל המוסד צביון צבאי מתוקן. כמובן, אין אנו שולחים עבדי-העבודה כי אם עובדי שבע-שעות, השומרים על הארגון שלהם-שלנו, וגם בשינוי המקומות אין משתנית זכותם לדרגה, עליה ופנסיה. בעל העסק הפרטי יוכל להשיג לו גם באופן אחר את פועליו; אבל איני מאמין, כי יוכל.

אנו נדע למנוע הכנסת עבדי-עבודה לא-יהודים לתוך הארץ ע״י החרמה מסוימת של בעלי תעשיה קשי-עורף, ע"י קשיים בהובלה, מניעת החומר הגלמי וכיוצא בזה. הם יהיו נאלצים לקחת עובדי שבע-שעות שלנו. אתם רואים, רבותי, שאנו מתקרבים ליום רגיל של שבע שעות כמעט בלי כפיה.

[…]

הלשכה המרכזית שלנו תחפש וגם תמצא את בעלי-המלאכה העומדים ברשות עצמם, את האומנים הזעירים, שאנו רוצים עד מאד לטפל בהם בהביאנו בחשבון את ההתקדמות העתידה של הטכניקה, להוסיף להם ידיעות טכנולוגיות, אף אם אינם עוד אנשים צעירים, ולהביא להם את כוח הנהרות ואת המאור בחוטי-חשמל. האגודה המקומית פונה אל הלשכה המרכזית: דרושים לנו כך וכך נגרים, מסגרים, זגגים וכו'. הלשכה מפרסמת את הדרישות. האומנים באים להירשם. הם ונשותיהם יוצאים אל המקומות שבהם הם דרושים וקובעים שם את דירתם, כי אין עליהם אימת ההתחרות; הם מצאו את מקום מגוריהם לאושר-עד.

[…]

***

[1] מכאן ואילך עד סוף הספר הראשון רשום על ההעתקה שנעשתה בידי אבי הרצל: נאום אל הרוטשילדים.

[2] הנאום אל הפמליא [המועצה של משפחת רוטשילד] או "הנאום אל הרוטשילדים" לא נישא בפני משפחת רוטשילד. בסופו של דבר הוא היווה טיוטא לחוברת "מדינת היהודים".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s