אנו סוגרים את הבורסאות מיד לאחר היבנותן! […] כל סחר-הממון נעשה קנין המדינה […] הננו מנהלים את האשראי המדיני שלנו בלי להיות תלויים באנשים פרטיים

13 ביוני

הנאום לפמליא[1][2]:

[…]

ומסחר הממון? זוהי, כנראה, אחת השאלות העיקריות. הננו כעת, לדאבוננו, עם של אנשי בורסה. נמצא שכל אנשינו יסתערו על הבורסה? ומשום כך אולי לא ניתן כלל מקום בתוכנו למוסד-הבורסה שהוא רב-תועלת ואי אפשר בלעדיו? אתם צוחקים לי. סבלנות, רבותי!

ראשית, אין אני מאמין כלל בתאות-הבורסה של אנשינו. לעתים תכופות התבוננתי ברגש של רחמים במצבם של הבורסאים הזעירים. נדמה לי שהללו היו בוחרים בכל דבר ובלבד שיוכלו להיפטר מן הבורסה. היהודי, וביחוד דל-האמצעים, יחסו למשפחתו מצוין, ורק בחרדה הוא הולך בכל בוקר אל הבורסה כדי ״לחטוף שמינית״, בחרדה, שכן יודע הוא, כי על נקלה, ע״י איזו קנוניה של הגדולים או ע״י איזו ידיעה מדינית מרעישה, עלול הוא לאבד את שמו הטוב בעולם הכלכלי ועמו את מחיתו. ואז הוא מבלה שנים או כל שארית חייו מחוץ לפתח הבורסה, מה שהוא מעציב יותר מאשר מגוחך. ובכל זאת אין לפניו דרך אחרת ומקור-מחיה אחר. אף למשכילים שבנו אין נותנים להיכנס לשום מקום; ואיך יוכלו המסכנים האלה למצוא את דרכם בחיים? אך אנו נשתמש בהם כפי מידת חריצותם, בלי משפט קדום – הן אנשינו הם – ונעשה מהם אנשים חדשים. כן, בשביל הכל מתחילים חיים חדשים, עם הנסיונות של הישנים, בלי להביא בחשבון את החטאים הישנים. מן הפסולת של החברה האנושית מהיום נעשה אנשים ישרים ומאושרים, כשם שעושים כעת מפסולת של בתי-חרושת, שקודם היתה חסרת-תועלת, צבעי-אנילין יפים.[3]

האמינו לי כי הבורסאים הזעירים האלה ישרתו אותנו באמונה ובהכרת תודה בכל מקום שנעמידם; אם לא יבכרו להיות בעצמם מעבידים או בעלי עסקים כלשהם. אם יבחרו להיות בעלי-תעשיה זעירים או חקלאים יקבלו מאתנו אשראי בצורת מכונות או יוכלו לחכור ולעבד את קרקעותינו.

אצל הבורסאים הבינונים חוזר החזיון הזה במידה גדולה יותר. הם יהיו לבעלי-תעשיה, קבלני-בנין וכו', כי להם רכוש או אשראי. אנו, שאין לנו משפטים קדומים, הן גלוי וידוע לנו כי עסק אמיתי בבורסה אינו משחק: דרושים לזה דברים רבים. חשבון צדדים שונים, התבוננות, הכרעה מהירה – בכל זה אפשר וצריך להשתמש שימוש מועיל יותר. אלא שהיהודי אינו יכול כיום לעזוב את הבורסה. להיפך, המצב כיום מכריח יותר ויותר את היהודים להיכנס: כל האינטליגנציה הבינונית שלנו, שהיא מחוסרת עבודה, מוכרחה לרעוב או ללכת אל הבורסה. מאידך גיסא, יהודים בעלי-כסף נאלצים מפאת רדיפת הרכוש ע״י הסוציאליסטים וע"י האנטישמיים להתמסר לספסרות. הם שומרים בבורסה על רכושם. וזאת ממש מוכרחים לעשות גם הגדולים – גם אתם, הגדולים ביותר, במשמע. ובאותה שעה גדֵלים הנכסים הגדולים האלה עד כדי הטלת אימה. זוהי, לפחות, דעה כללית. ובודאי כך הוא.

והנה כל הכוחות האלה משתחררים על ידינו. אנו מביאים אותם אלינו. מכרות זהב יהיו לנו בארצנו. איני מדבר על אלה שאולי יימצאו שם באדמה החדשה; אם דיברתי כזאת הרי זו רמאות אוילית. אני מדבר על מכרות הזהב הבטוחים והידועים בכל היקפם, אשר אנו בעצמנו נביא אתנו בעבודה, ברכוש, בקשר המוצלח שבין שני אלה.

כעת אתם מבינים את אשר אמרתי: ארץ-הבחירה היא בנו! מעולם לא חיפשוה פה.

[…]

כי אנו סוגרים את הבורסאות מיד לאחר היבנותן! לשון אחרת: אנו מתקינים זכות מונופולין לבורסאות. כן, כל סחר-הממון נעשה קנין המדינה. בראשונה עלתה מחשבה זו על דעתי רק לשם החינוך החדש של עמנו. ואולם ככל שהרעיון הזה גמל בקרבי, כן נוכחתי יותר ויותר מצדדים שונים, כי המונופולין בבורסה נכון הוא. ע״י כך אנו שולטים גם בתאות המשחק, בלי להשמיד את הספקולציה הבריאה. וראשית כל הננו מנהלים את האשראי המדיני שלנו בלי להיות תלויים באנשים פרטיים.

[…]

הנני מסיים בזה את דברי על המונופולין בבורסה. מכל התקנות היפות אשר נתקן שם, יתכן כי אירופה תסגל לה בראשונה תקנה זו.

אלמלי אמרו לסגור כיום בפנינו את הבורסאות, היה איסור זה פוגע בנו קשה. לאן יפנו כיום יהודי-הבורסה האומללים? אך כאשר תתחיל הגירתנו יהא איסור כזה טובה גדולה ליהודים, וגם המדינות ימצאו בו מקורות גדולים וגם – כמונו שם! – תהיינה מעתה הבעלים על האשראי של המדינה. הרי אנו שם פותחים שדות-פעולה למכביר הן לאנשי-הבורסה החושקים בעבודה והן לבעלי הרכוש החושקים בעסקים חדשים. שחקני-הגורל, כל הכנופיה של הולכי-בטל, מוטב שישארו במונטו-קרלו. אך אם לא-ברצון יבואו אלינו, נדע להדבירם, כשם שנדע להדביר בעזרת צבא-ההגנה שלנו את המתקוממים בין הפועלים הפשוטים.

יאמרו כי ע״י שיטתנו הננו עושים את האנשים לאומללים. דבר זה הנני מכחיש בכל תוקף. פצע ישן כזה אין לרפא ע״י רחמנות בכינית. מן ההכרח לשרוף אותו. ומי זה יעז להכחיש את הכוח המוסרי אשר לעבודה? ובודאי שאין אני מתכוון רק לעבודת-כפים בלבד, כי אם גם לעבודת המוח. ובזו נכללת בלי ספק גם הספקולציה, אם אינה משחק.

***

[1] מכאן ואילך עד סוף הספר הראשון רשום על ההעתקה שנעשתה בידי אבי הרצל: נאום אל הרוטשילדים.

[2] הנאום אל הפמליא [המועצה של משפחת רוטשילד] או "הנאום אל הרוטשילדים" לא נישא בפני משפחת רוטשילד. בסופו של דבר הוא היווה טיוטא לחוברת "מדינת היהודים".

[3] להרחבה בהקשר לדימוי הזה, מומלץ לקרוא את סיפורו הקצר של הרצל "פונדק האנילין", המופיע בכרך "סיפורים" של כתבי הרצל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s