בידי פתרון שאלת היהודים […] אני מצאתי את הפתרון, ומעתה אין הוא עוד שלי לבדי. הוא קנין העולם.

מכתב שני אל גידמן.

16 ביוני 1895

אדוני הד"ר הנעלה!

[…]

ואכן, בתחילה לא החלישני המברק שלו כי אם הרגיזני. תיכף אמרתי לעצמי : ניכר שלא הסברתי לו הסבר היטב, כמה חמור ונואש הוא המצב. אכן, המעשה אשר אני אומר לעשות חמור הוא כמצבם של היהודים אשר עליו, כנראה מתוך קוצר-רוח וליאות, אין הם נותנים לעצמם דין וחשבון במידה מספיקה.

[…]

הוא מתפלא על אשר כה יחם לבי ל״ענין שלנו״. אין הוא משער את מעלת החום שבה לבי בוער. אמנם, כך לא היה קודם. יהדותי היתה רחוקה ממני; נגיד: היתה מוצנעת מתחת לסף הכרתי. אך כשם שהאנטישמיות דוחקת את היהודים החלשים, מוגי-הלב ושוחרי-תועלת אל הנצרות, כך חיזק לחצה בקרבי את יהדותי ביתר שׂאת. אין לזה שום שייכות לחרדוּת. בכל רגשי הכבוד שאני רוחש לאמונת אבותי אין אני מהיראים ושלמים, ולעולם לא אהיה אחד מהם.

כי אין בלבי לעשות שום דבר נגד הדת – להיפך – מתברר מתוך רצוני ללכת עם הרבנים, עם כל הרבנים.

[…]

שניכם נועדתם להיות שני עוזרי הראשונים. כיון שכבודו אינו יכול לבוא תיכף, לכן אין לי צורך גם בשני.

אלא שהייתי פונה תיכף ומיד לאנשים אחרים. לולא הכרתי, כאמור, מבין השיטין של מכתבו, שהוא בכל זאת יהיה לי עוזר-אמת, הייתי מוצא אחרים; ואם לא, הייתי הולך לי לבדי. כי בידי פתרון שאלת היהודים. יודע אני שיש לזה צלצול של טירוף; בזמן הראשון עוד יחשבוני לעתים תכופות למשתולל, עד אשר יכירו בחרדה בכל האמת שבדברי. אני מצאתי את הפתרון, ומעתה אין הוא עוד שלי לבדי. הוא קנין העולם.

[…]

כאן רוצה אני לסלק הצדה טעות אחת העולה במחשבתו. אין אני זקוק לעזרת בית רוטשילד, כשם שאיני זקוק לעזרתם של אחרים מעשירי היהודים. אך התנאים המיוחדים של תכניתי גורמים שעלי להודיעה מראש לרוטשילדים. כאשר כבודו יכיר את תכניתי, יבין גם את הדבר הזה. כיום אינני יכול לגלות לו את טיב תכניתי. הייתי מקלקל את רעיוני אילו אמרתי לצמצמו במכתב.

זה שבועות כותב אני מן הבוקר עד שעה מאוחרת בלילה, כדי להעלות על הכתב לפחות את הקוים העיקריים. לולא היה זה אושר רב, היה זה עינוי רב. הנני הראשון שהצליח בפתרון. זה שכרי, והוא ישאר שכרי השלם. איך מצאתיו? איני יודע. ודאי משום שתמיד הגיתי בדבר והייתי כה אומלל מחמת האנטישמיות. נראה לי כי במשך שלוש-עשרה שנה התפתח בי הרעיון הזה. כי בשנת 1882, עת קראתי את ספרו של דירינג, כתבתי את רשימותי הראשונות. עכשיו, שהכל ברור לעיני, הנני משתאה, כמה התקרבתי לעתים תכופות ליסוד הפתרון וכמה עברתי לעתים תכופות על פניו בלי לראותו. אך כיון שמצאתיו באחרונה, הרי זה לי אושר גדול. זר-זהב יהיה להורי לעת זקנתם, וכבוד-עולם לצאצאי אחרי.

אני מודה לפני כבודו, כי הנני כותב את השורות האלה בדֶמע! אך אני אוציא לפועל את רעיוני בכל חומר הדין.

אולי עוד סבור כבודו, כי הוזה אני. אבל הוא ישנה דעתו, כאשר ידע הכל. שכן פתרוני הוא מדעי בהחלט, רחוק מכל סוציאליזם-של-קתדרא ומכל פטפוטי-קונגרס.

[…]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s